החלטה בתיק ב"ש 091591/05

ע"פ המפורט בעובדות כתב האישום המתוקן, העורר החזיק באתר בניה סמוך לביתו שבכפר קאסם 90 שקיות ובהן סם מסוג הרואין במשקל של 54.54 גר', שקית ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 6.933 גר', והכל מבלי שהיה לו היתר כדין לכך.

2.         ביהמ"ש קמא, בהחלטת המעצר, סקר את חומר הראיות שעמד בפניו - אשר בעיקרו התבסס על מזכרים ודו"חות של שוטרים ומתצפתים שסבבו את מקום האירוע,  לפיהם העורר נצפה מגיע למקום האירוע ומושיט ידו לעבר הסמים. יחד עם זאת במקום האירוע נמצאו הסמים האמורים ומשקל אלקטרוני, כמו גם תגובותיו הראשוניות של העורר עם תפיסתו, לפיה ציין "שיחקתם אותה בגדול", כל אלה, הצביעו על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, וקיומה של עילת מעצר ומסוכנות שהביאו את ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

3.         ב"כ העורר, עו"ד זילברשטיין, ציין בטיעוניו כי חומר הראיות שבתיק החקירה אינו כזה המצביע על קיומן של ראיות לכאורה המוכיחות לכאורה מעורבותו של העורר במיוחס לו בכתב האישום, ואי לכך גם לא קיימת עילת מעצר. עוד ציין, ב"כ העורר, כי בתיק החקירה קיימים מחדלי חקירה, כאשר המשטרה לא חקרה מההתחלה דבריו של העורר הן לעניין סכום הסם הנתפס, כמו גם לא נעשתה בדיקה של ט.א. - רק בסמוך לפני החלטת המעצר, הורה ביהמ"ש קמא לערוך השלמת חקירה תוך העמדת תשובות לשאלות: מהו שווי הסם? ומה הן תוצאות בדיקת ט.א.?  בתום השלמת החקירה עלה כי שווי הסם הינו פחות ממה שנקב בו העורר, מה גם שתוצאות ט.א. לא הצביעו על קיומן של טביעות אצבעותיו של העורר על שקיות הסם.

ב"כ העורר הוסיף לציין, כי גם חשבון הבנק של העורר נבדק מיוזמתו של ביהמ"ש, ובו נמצאו 1000 ש"ח בודדים בלבד. לעניין אמרותיו של העורר בסמוך עם תפיסתו במקום האירוע, ציין ב"כ העורר, כי המדובר באדם שאוהב להתרברב , ואין בכך כדי להוות ראשית הודיה למיוחס לו בכתב האישום.

ב"כ המשיבה, עו"ד שגיא, ציין בתשובתו לטיעון ב"כ העורר, כי העורר נתפס בבניין נטוש שלא הייתה כל סיבה שהעורר ימצא בו, כאשר השוטרים תצפתו את המקום, וצפו בעורר מגיע למקום פעמיים לפני כן, ובשלישית הוא מגיע ומתכופף ומושיט את היד לעבר מקום הסם, ואז הוא נתפס ע"י השוטרים. ב"כ המשיבה הוסיף לציין, כי אמירתו הספונטית של העורר עם תפיסתו "הפעם שיחקתם אותה" יש לה משמעות רבה לעניין מעורבותו של העורר במיוחס לו.

4.         ראשית כל, עוד בטרם אתייחס לגופן של הטענות בערר, אציין במאמר מוסגר, כי הנני מצטרף לדעתו של ביהמ"ש קמא לפיה המשטרה הייתה עושה מלאכתה שלמה, אילו הייתה מותירה לנאשם לתפוס את הסמים, ורק אז היו תופסים אותו עם הסמים בחזקתו. כאמור היה בכך לכאורה כדי ליתר את הדיון בשאלה שבמחלוקת  - המניע לנוכחותו של העורר באותו אתר בניה נטוש!

5.         בבואי להכריע בבקשת ערעור זו, נתתי דעתי לחומר החקירה שבתיק, אותו ביהמ"ש קמא בחן אחד לאחד, כולל החקירות המשלימות שנעשו מיוזמתו ולדרישתו של ביהמ"ש. הראיות העולות מתיק החקירה הן בעיקרן ראיות נסיבתיות, המתארות את התנהגותו של העורר בסמוך לפני ואחרי תפיסתו ומעצרו ע"י השוטרים - שלכאורה מצביעות על מעורבותו בהחזקת סם מסוכן.

א.      דו"ח רונן נגר, לפיו העורר נצפה יוצא את ביתו בשעה 19:50 לעבר הבניין, נשוא כתב האישום, ולאחר שתי דקות חזר לביתו. בסמוך לשעה 21:02 העורר שוב נצפה יוצא את ביתו והולך לאותו בניין.

ב.       עובר לתפיסתו ומעצרו של העורר, ע"פ דו"ח שלומי מלכה, שעה 21:02: "לפתע הבחנתי באדם לבוש חולצה ומכנס כהה אשר מתכופף לעברי ומושיט את ידו לעבר בלוק שהיה מונח לפני, מיד אחזתי בידו הימנית תוך שאני צועק לו משטרה תעצור" כאמור אותו שוטר, שלומי מלכה, התמקם במקום חשוך מתחת לגרם המדרגות. במתחם תפיסתו ומעצרו של העורר נמצאו הסמים ומשקל אלקטרוני.

ג.        אמירותיו של העורר, בסמוך לאחר מעצרו, בתחנת המשטרה ובמהלך הובלתו לתחנה, יש בהן כדי להביא להפללתו. ע"פ דו"ח של השוטר עמית ביבר, העורר ציין בפניו "וואלה הפעם שיחקתם אותה בגדול, תפסתם אותי". עוד ע"פ דו"ח של השוטר ערן פולישוק, נרשמה תגובתו של העורר על דו"ח המעצר, לפיה ציין "שיחקתם אותה בגדול הפתעתם אותי". עוד ע"פ העולה מדו"ח שערך השוטר אלי בישקין, עולים תגובותיו של העורר לפיהם הוא הרוויח סכומים נכבדים של כסף כתוצאה מהסחר בסם (3 מיליון) וכי הסחורה שנתפסה הינה בשווי של 150,000 ש"ח. לעורר עוד אמרות רבות שנרשמו בדו"ח (מפרוטים הבחלטת המעצר) לפיהם נלמדת  קשירתו של העורר לסמים שנתפסו באתר הבניה.

6.         למותר לציין, כי עוצמתן של הראיות הנסיבתיות שבתיק החקירה הן מדרגת עוצמה חזקה, עד כדי התקרבותן הממשית לראיות ישירות, וזאת בשים לב לעובדה כי ע"פ חומר החקירה צעד אחד קטן הפריד בין העורר לבין החזקתו הפיזית לסמים.

7.         בחנתי את טיעוניו של ב"כ העורר, בכל הקשור להשלמות חקירה שנעשו מיוזמתו של ביהמ"ש קמא, לפיהן לא נמצאו ט.א. של העורר על שקיות הסם, כמו גם לא נמצאו בחשבונו סכומי כסף המחזקים אמרותיו בפני השוטרים לפיהן הוא הרוויח 3 מיליון ש"ח  מעיסוקו בסם.

אכן, אין בחומר החקירה ראיות ישירות לכך שהסמים הם של העורר, כאשר בדיקת ט.א. ובחינת אמרותיו של העורר, שלא נמצא להן תימוכין, ככל שהן מתייחסות לרווחים שלו מהסמים, מעוררות ספק מסויים לגבי אחריותו להחזקת הסמים. מאידך, קיומן של הראיות הנסיבתיות ועוד בעוצמה כה חזקה כמפורט לעיל, יש בהן להפוך הקערה על פיה ולהצביע על קיומה של תשתית ראייתית מוצקה, אשר די בה להוכחת מעורבותו של העורר בכל המיוחס לו בכתב האישום. (לרבות "ראשית הודייה" מצידו)

8.         העקרונות שנקבעו בפסיקה מתיישבים עם השיטה האינדוקטיבית. נפסק כי הראיות הנסיבתיות צריכות להביא למסקנה מרשיעה בדרך האלימינציה של פירושים המתיישבים עם חפות הנאשם (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל) כשמדובר בשרשרת ראיות נסיבתיות, "המסקנה הסופית יכולה להתקבל מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם" (השופט לנדוי בע"פ 701 ,653 ,584 ,524/77 מזרחי ואח' נ' מדינת ישראל); כנגד הראיות המצביעות על אשמת הנאשם, על בית-המשפט לשקול על-פי מבחני ההיגיון ונסיון החיים, "הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלה וכן .... היפותזה סבירה אחרת .... אם יש מקום להסקת מסקנה חד-משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם" (השופט שמגר בע"פ 641 ,622 ,543/79 נגר נ' מדינת ישראל).

9.         לאור הגישה הנוהגת לעניין דרך בחינתן של ראיות נסיבתיות, על ביהמ"ש לבחון את אותן ראיות ביחס לעובדות המפלילות המתוארות בכתב האישום, ובד בבד יבחן את סבירות גרסתו של הנאשם. אם לאחר בחינה ימצא ביהמ"ש כי מכלול הראיות הנסיבתיות מוביל למסקנה לפיה מתבררת מעורבתו של הנאשם, אזי נופך זה של ראיות נסיבתיות די בו כדי להוכיח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית למעצרו של הנאשם.

10.         מכאן לענייננו, מכלול הראיות הנסיבתיות בתיק החקירה, הכולל מזכרים ודו"חות של שוטרים רבים שנטלו חלק בתפיסתו ומעצרו של העורר, אל מול גרסתו הלא סבירה ולא מתקבלת על הדעת של זה, לפיה הוא ניגש לאותו אתר בניה במטרה לעשות צרכיו, לא מותירים בידי אלא לדחות את הערר.

למותר לציין, כי גרסתו של המשיב לפיה הגיע למקום לעשות צרכיו, משום ששהו בביתו אורחים והתבייש לעשות צרכיו בנוכחותם לא נמצאה סבירה גם ע"י ביהמ"ש קמא. העורר הגיע למקום פעמיים, עובר לתפיסתו ע"י אנשי המשטרה, כך שגירסתו הינה בלתי סבירה, ולא מציאותית.

לא מצאתי מקום להתייחס לשאלת המסוכנות וחלופת המעצר, שכן ב"כ העורר לא העלה כל טיעון לשתי שאלות אלו, אך למותר לציין כי המדובר בכמות סם גדולה מאד, ולמשיב הרשעה קודמת בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תיק נוסף ובו מיוחסת לו החזקת סם, 7 מנות על גופו וכן עומד נגדו תיק בגין גניבת רכב, מכאן שצדק ביהמ"ש קמא משהורה על מעצרו של העורר עד תום בירור דינו.

סופו של דבר, וכפי שכבר ציינתי זאת לעיל, אין כל מקום לקבל את הערר, ומשכך הערר נדחה.